דמי הבראה הם תשלום שנתי שהמעסיק מחויב להעביר לעובדיו כדי להשתתף בהוצאות הבראה ונופש. מדובר בזכות קוגנטית, כלומר המעסיק אינו יכול למנוע אותה מהעובד, והעובד אינו יכול לוותר עליה.
כל עובד שהשלים שנת עבודה מלאה אחת לפחות באותו מקום עבודה (או אצל אותו מעסיק).
לאחר השלמת השנה הראשונה, הזכאות מחושבת רטרואקטיבית גם עבור חודשי העבודה בשנה הראשונה.
במגזר הפרטי: 418 ₪ לכל יום הבראה.
במגזר הציבורי: 471.4 ₪ לכל יום הבראה.
שנה 1: 5 ימים.
שנים 2-3: 6 ימים.
שנים 4-10: 7 ימים.
שנים 11-15: 8 ימים.
שנים 16-19: 9 ימים.
שנה 20 ואילך: 10 ימים.
(במגזר הציבורי ובענפים עם הסכמים קיבוציים מיוחדים, מכסת הימים עשויה להיות גבוהה יותר).
חלקיות משרה: עובדים במשרה חלקית יקבלו דמי הבראה באופן יחסי לאחוז המשרה שלהם.
עבודה בחלק מהשנה: לאחר השנה הראשונה, עובד שעבד רק חלק מהשנה (למשל, התפטר באמצע השנה השנייה) זכאי לתשלום יחסי עבור החודשים שעבד באותה שנה.
מועד התשלום: לרוב התשלום מבוצע באחד מחודשי הקיץ (יוני עד ספטמבר), אך המעסיק רשאי לפצל את התשלום לאורך השנה או לשלם אותו במועד אחר, בתנאי שהדבר מצוין בתלוש.
מימון נופש בפועל: מעסיק רשאי להוציא את העובדים לנופש מרוכז במקום לשלם דמי הבראה, בתנאי שהודיע על כך מראש והנופש עומד בתנאים מסוימים.
סיום יחסי עבודה: עובד שסיים את עבודתו לאחר שנת ותק ולא קיבל דמי הבראה בשנה האחרונה, זכאי לקבל "פדיון דמי הבראה" במסגרת גמר החשבון (ניתן לתבוע עד 7 שנים אחורה בגין אי-תשלום במהלך תקופת ההעסקה).
היעדרויות: תקופות של חופשת לידה (לפי חוק) או מילואים נספרות לצורך צבירת ותק לדמי הבראה, בעוד שחופשה ללא תשלום (חל"ת) בדרך כלל אינה נספרת.
