עם פרוץ המלחמה, כשמשק התחבורה עמד בפני טלטלה וחוסר וודאות, הוביל סקטור התחבורה בהסתדרות הלאומית יחד עם ארגון הנהגים מאבק נחוש להבטחת הביטחון הכלכלי של אלפי נהגים שנאלצו לעבוד לסירוגין ולא היו זכאים לדמי אבטלה מהביטוח הלאומי.
הנהלת ההסתדרות הלאומית וארגון הנהגים פעלו במישור המשפטי והפרלמנטרי כדי למנוע פגיעה בשכרם של נהגים שפעילותם צומצמה ע"י משרד התחבורה ובעקבות הוראות פיקוד העורף.
המאבק התמקד בדרישה חד-משמעית: הנהגים, המהווים חלק ממערך החירום הלאומי ושינעו כוחות ואזרחים תחת אש, אינם יכולים להיות האחרונים בשרשרת.
בזכות הליווי הצמוד של הוועדים וניהול משא ומתן מול משרדי הממשלה והחברות, הצליח הארגון להוביל הסדר שהבטיח תשלום שכר שוטף.
פעילות זו שיקפה את מחויבות הסקטור לאחריות חברתית ולערך השירות – דואגים למי שדואג למדינת ישראל בדרכים.
