הסתדרות לאומית מאז ועד היום

אודות ההסתדרות

הסתדרות העובדים הלאומית היא ארגון עובדים ותיק ומשמעותי בישראל, הפועל ברציפות מאז שנת 1934. ההסתדרות הלאומית הוקמה מתוך חזון ברור: ליצור מסגרת מקצועית לעובד העברי מסגרת שתעמוד לצידו בענייני תעסוקה, זכויות עבודה ושירותי בריאות, מבלי להתנות את חברותו בהזדהות מפלגתית כזו או אחרת. לאורך עשרות שנות פעילותה, שמרה ההסתדרות הלאומית על עקרון יסוד זה: סולידריות לאומית קודמת לכל שיוך מפלגתי.

שורשים היסטוריים: הדרך להקמת ההסתדרות

ניצני ההתארגנות (1925–1928)

סיפורה של ההסתדרות הלאומית מתחיל עוד בשנות העשרים של המאה הקודמת, בתקופה סוערת בתולדות היישוב העברי בארץ ישראל. ביולי 1925 קמה קבוצת "העמלנים" חוג רעיוני בתוך מפלגת הפועל הצעיר, שביקש לקדם חשיבה עצמאית ופלורליסטית בקרב ציבור הפועלים.

בשלהי שנת 1928 התקיימו בחירות לעיריית תל אביב, ובהן יצאו ראשי מפלגות הפועלים ברשימה מפלגתית תחת השם "הסתדרות העובדים" צעד שעורר סערה ציבורית חריפה. קבוצת "העמלנים" ראתה בכך ניצול פוליטי של המסגרת המקצועית, ועמדה בראש המחאה. בפברואר 1928 זימנה הקבוצה כינוס ארצי של פועלים רוויזיוניסטים בנחלת יהודה, ביוזמת יוסף לייב ליבין, אחד ממנהיגיה הבולטים. בכינוס עלתה לראשונה הדרישה העקרונית לפרוש מן ההסתדרות הכללית ולהקים גוף עצמאי.

המאבק על אופי ההסתדרות (1928–1932)

בתגובה לאירועים, הוקם בשנת 1928 "גוש העבודה הרוויזיוניסטי" כחטיבה מאורגנת בתוך ההסתדרות הכללית. אולם כאשר הגיש הגוש את רשימותיו לקראת הוועידה הרביעית של ההסתדרות, החליטה ועדת הבחירות לפסול את כלל רשימותיו מהלך דרמטי שנתפס כמוציא בפועל את הפועלים הרוויזיוניסטים מהמשחק הדמוקרטי ומונע מהם כל ייצוג.

בסוף מאי 1930 החליט גוש העובדים הרוויזיוניסטי באופן רשמי על פרישה מן ההסתדרות הכללית. מנגד, הוועידה העולמית הרביעית של ברית הצה"ר (ברית הציונים הרוויזיוניסטים), שהתכנסה בפראג באוגוסט 1930, סירבה לאשר את הפרישה וקראה לניסיון נוסף להשפיע על הנהגת ההסתדרות הכללית לשנות את אופייה המפלגתי.

זאב ז'בוטינסקי עצמו פנה בספטמבר 1930 אל מנהיגי ההסתדרות באיגרת עקרונית, בה טען שההסתדרות צריכה לשמש ארגון מקצועי טהור ללא נטייה מפלגתית וללא אפליה כלפי פועלים חברי בית"ר. ז'בוטינסקי הביע עמדה מפורשת: "הפתרון העדיף הוא כי תתקיים הסתדרות מקצועית אחת של כל הפועלים העבריים", והציע לנהל משא ומתן בין הצדדים.

אליהו גולומב, מבכירי ההסתדרות הכללית, דחה את הפנייה וטען כי מטבעה של ההסתדרות אינה יכולה להיות מקצועית בלבד. ז'בוטינסקי ניסה שוב ושוב למנוע את הפילוג, אך משנוכח שאין כל סיכוי לשינוי נתן את הסכמתו לפרישה.

פרשת פרומין , נקודת המפנה (1932)

אירוע מכונן בדרך להקמת ההסתדרות הלאומית היה "פרשת פרומין" עימות עבודה שהתרחש בבית החרושת לביסקוויטים "פרומין" בירושלים. כאשר התקבלה לעבודה במפעל פועלת המזוהה כפעילת בית"ר, הכריזה ההסתדרות הכללית על שביתה. באוקטובר 1932 נחתם הסכם בין בעלי המפעל לבין ארגון עובדי הצה"ר ובית"ר, לפיו נכנסו 20 עובדים רוויזיוניסטים לעבודה חלף השובתים.

האירוע לווה בעימותים פיזיים בין הצדדים, ובנובמבר 1932 פרסם ז'בוטינסקי את מאמרו הנודע "כן, לשבור!" בעיתון היינט, בו קרא לשבור את המונופול של ההסתדרות הכללית. ז'בוטינסקי טען כי סולידריות לאומית חייבת לקבל עדיפות על סולידריות מעמדית עיקרון שהפך לאבן היסוד של ההסתדרות הלאומית. ההיסטוריונית אניטה שפירא ציינה כי "שביתת פרומין" הסתיימה בכישלון ההסתדרות הכללית, שנאלצה להשלים עם העסקת אנשי בית"ר ועם ערעור שליטתה על שוק העבודה.

הקמת ההסתדרות הלאומית (1933–1934)

במאי 1931 התכנסה בתל אביב הוועידה הארצית השישית של ברית הצה"ר ודנה בצורך בהקמת הסתדרות עובדים לאומית. בינואר 1932 החליטה המועצה הארצית של עובדי הצה"ר ובית"ר לפתוח במשא ומתן לקראת הקמת ההסתדרות ולהקים קופת חולים עצמאית.

בנובמבר 1933 התקבלה ההחלטה הפורמלית על הקמת הסתדרות העובדים הלאומית, ובתשעה באפריל 1934 כ"ד בניסן תרצ"ד, ערב חג הפסח התכנסה ועידת היסוד בקולנוע עדן בירושלים. באותו יום הוקמה רשמית הסתדרות העובדים הלאומית, ולצידה קופת החולים הלאומית.

שתי המסגרות נועדו לתת מענה מלא לפועלים שלא היו חברי ההסתדרות הכללית: תעסוקה הוגנת, ייצוג מקצועי ושירותי בריאות ללא תלות בזהות פוליטית, וללא התניה מפלגתית.

העקרונות המכוננים

ההסתדרות הלאומית הוקמה על בסיס ערכים שליוו אותה מיומה הראשון ועד היום:

סולידריות לאומית; אחדות העובדים מעבר לכל חציצה מפלגתית או מעמדית.

מקצועיות טהורה; ייצוג ענייני ואפקטיבי של זכויות העובדים, ללא אג'נדה מפלגתית.

שוויון וכבוד; כל עובד זכאי לייצוג הוגן ושוויוני, ללא קשר להשקפת עולמו.

מענה כולל; תעסוקה, זכויות עבודה ושירותי בריאות תחת קורת גג אחת.

ההסתדרות הלאומית בשנות ה – 2000

משנת 2007 מוביל את ההסתדרות הלאומית יו"ר הארגון יואב שמחי, אשר נבחר לתפקידו ומכהן בו ברציפות, לרבות כהונות נוספות שאליהן נבחר בבחירות נוספות שהתקיימו בשנים  האחרונות.

החל משנת 2007 תפקיד מנכ״ל הארגון אויש ע״י יאיר שלם ובשנת 2025 מונה לתפקיד מנכ״ל ההסתדרות הלאומית, איתמר שרוני.

בשנת 2007 מנתה ההסתדרות הלאומית כ-17 אלף חברים. מאז חל גידול משמעותי במספר חבריה, עדות לרלוונטיות ולחשיבות הגוברת של ארגון עובדים בלתי מפלגתי, הממוקד בזכויות העובד ובקידום מעמדו המקצועי.

ההסתדרות הלאומית ממשיכה לשמש בית לעובדים ועובדות מכל רחבי המדינה, מסגרת מקצועית, עצמאית ובלתי מפלגתית, הנאמנה לחזון שעמד בבסיס הקמתה לפני למעלה מתשעים שנה: לעמוד לצד כל עובד ועובדת בישראל, להגן על זכויותיהם ולפעול למענם בנחישות, באחריות ובמקצועיות.